האם נכס שהוא דירת מגורים אשר נמכר במצב פיזי קשה מאוד עדיין יהיה זכאי לפטור דירת מגורים "המשמשת למגורים לפי טיבה".

על פי גרסת העוררת, היא ובני משפחתה התגוררו במשך שנים רבות בנכס והאב התגורר עד מותו בשנת 1988 לאחר מכן במשך שנים התגורר בדירה אחיה ואז עזב .

עם פטירת הורייה של העוררת הזכויות עברו על שמה ועל אחיה .
אין חולק כי לאחר מות האב הפסיק להתגורר בנכס הוא נותר נטוש ואיש לא גר בו ולא עשה בו שימוש עד היום .

בהתאם לעדותה של העוררת, במהלך השנים, פרצו פולשים לנכס וגרמו לו לנזקים לוונדליזם כלשונה, ועקב מחלוקות בין העוררת לאחיה ולאחר ניסיון לבצע עבודות שיפוץ לבסוף לא נעשה שימוש ומונה לנכס כונס .

בשנת 2013 מכרו האחים את זכויותיהם בדירה.
הנכס נמכר תמורת סך של 4,900,000 ₪ וחלקה של העוררת בתמורה הוא 2,041,660 ₪.
ביקשה העוררת פטור מתשלום מס שבח על פי סעיף 49ב(1) מכירת דירת "מגורים מזכה".

השיב מסמ"ק טען כי על פי בדיקה שערכו הכוללת ביקורת בנכס, וכן קבלת נתונים מעיריית חיפה שלנכס ניתן פטור מארנונה בשל היותו נכס שניזוק, בכך שהוצא צו המכריז על הנכס כמבנה מסוכן ובכך שלנכס אין חיבורי חשמל ומים.

המחלוקת :
דומה שאין כל מחלוקת כי הנכס אינו משמש כעת ולא שימש במשך שנים רבות למגורים.
אין גם כל חולק כי הנכס במצבו אינו ראוי לשמש כיום למגורים שכן חסרים בו מתקנים הכרחיים למגורים כגון מערכות מים וחשמל, חלונות, דלתות, מתקני רחצה, מטבח וכדומה. עם זאת, מצבו הפיזי הנוכחי של הנכס אינו מספיק לשם הכרעה בשאלת הזכות לפטור ממס שבח לדירת מגורים אלא נדרשת בחינה רחבה יותר
הם דירת העוררת היא "דירת מגורים"?

מדובר בנכס שניזוק קשה והוזנח במשך שנים רבות , נותק ממערכות החשמל והמים וניתן לראות שכל אביזרי החשמל והתאורה פורקו.
דלתות הנכס נפרצו, חלונות נשברו וחלק ניכר ממתקני הנכס נהרסו עד כי ניתן לומר כי חסרים בנכס מרבית המתקנים הדרושים למגורים .
בשל מחלוקת בין היורשים לא בוצע שיפוץ .

דעתו של שמאי  שצורפה לתצהיר השבחה, הגיע למסקנה ולפיה "השימוש המיטבי של הנכס הוא בשיקום המבנה ולא בהריסתו" .
אין טענה כי אי פעם נעשה בנכס שימוש אחר פרט למגורים .

אם מתבוננים על הנכס במבט כולל – מגיעים למסקנה כי הנכס על פי טיבו מיועד למגורים.
גם אם כיום הוא לא משמש למגורים וגם אם יש צורך בתיקונים רבים כדי להשמישו, הרי שמדובר בנכס ששימש למגורים ואינו מיועד לשום שימוש אחר.

הואיל והנכס שימוש בעבר כדירת מגורים, אין די בפגיעה הפיסית ובהזנחה כדי להוציא מעמדו כדירת מגורים.

סוף דבר :
ניכר כי המחוקק ביקש לכלול בהגדרת דירת מגורים לא רק דירות המשמשות למגורים אלא גם דירות שלפי טיבן מיועדות למגורים.
לעניין זה השוו מול הגדרת
"דירת מגורים מזכה" בה אף נקבע במפורש כי "יראו תקופה שבה לא נעשה בדירה שימוש כלשהו[…]כתקופה שבה שימשה הדירה למגורים". המחוקק לא רק שקבע כי הגדרת דירת מגורים תכלול גם דירה המיועדת למגורים לפי טיבה אלא אף קבע כי אין דרישת סף לאכלוסה בכדי שאותה דירת מגורים תהווה דירת מגורים מזכה.

נטישת הדירה נבעה בשל חילוקי דעות בין היורשים, אך לא שינתה את יעודה או את טיבה של הדירה כדירת מגורים.

לאור האמור החליט השופט כי הדירה משמשת כדירת מגורים לפי טיבה והוראה לרשות המיסים לאשר את הפטור המבוקש.

תמונת אילוסטרציה